א. ראשי הפרקים לספר החיים (ביוגרפיה):. 1
- הורי וסבותיי 1
- החיים במדינה ובעיר - בילדותי 1
- העלייה לארץ. 1
- הנישואים והילדים. 1
- העבודה שלי ושל בן זוגי 1
- מאמא/אבא לסבתא/סבא. 1
- ההשקפה הציונית והמסורתית. 1
- תרבות העדה, ערכי המשפחה, השוואה לעולם המודרני 1
ב. שאלות להרחבה בראשי הפרקים:. 1
א. ראשי הפרקים לספר החיים (ביוגרפיה):
- הורי וסבותיי
- החיים במדינה ובעיר - בילדותי
- העלייה לארץ
- הנישואים והילדים
- העבודה שלי ושל בן זוגי
- מאמא/אבא לסבתא/סבא
- ההשקפה הציונית והמסורתית
- תרבות העדה, ערכי המשפחה, השוואה לעולם המודרני
ב. שאלות להרחבה בראשי הפרקים:
תְּסַפְּרִי עַל הַחַיִּים בָּעיר שנולדת?
תְּסַפְּרִי עַל הַנִּשּׂוּאִים עִם סַבָּא וְגִדּוּל הַיְּלָדִים?
תְּסַפְּרִי עַל אֵרוּעִים חֲשׁוּבִים אוֹ מְיֻחָדִים שֶׁאַתְּ רוֹצָה שֶׁנַּכִּיר בְּךָ אוֹ בַּמִּשְׁפָּחָה.
תְּסַפְּרִי עַל אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים שֶׁהָיוּ בַּקְּהִלָּה אוֹ בַּמְּדִינָה וְהִשְׁפִּיעוּ עָלֶיךָ.
אֵיזֶה מִקְצוֹעַ הָיִיתָ הוֹלֶכֶת לִלְמֹד אִם כֵּן הָיְתָה לְךָ הִזְדַּמְּנוּת?
אֵיפֹה הִתְנַדַּבְתְּ? הַאִם הִרְגַּשְׁתָּ שֶׁזֶּה עָזַר לָהֶם? הַאִם הִרְגַּשְׁתָּ שֶׁזֶּה עָזַר לְךָ?
אֵיךְ אֶת חוֹשֶׁבֶת אֲנָשִׁים צְרִיכִים לְמַלֵּא אֶת זְמַן הַפְּנַאי שֶׁלָּהֶם?
ראשית נבהיר כי אין דבר כזה "ביוגרפיה מושלמת". ביוגרפיה היא פשוט סיפור חיים ומטבע הדברים, סיפור ארוך ככל שיהיה לא יספיק כדי לתאר את חוויותיו של האדם המשעמם ביותר בעולם. אז איך בכל זאת כותבים ביוגרפיה מצוינת?
ביוגרפיה סטנדרטית יכולה להכיל כמה משפטים, ספר שלם – או שניים. ביוגרפיות קצרות מאוד מספרות את העובדות הבסיסיות על חייו של אדם מסוים (כמו לדוגמה ערכים על אישים בויקיפדיה) אך הן כוללות עוד מידע בסיסי, מפורט הרבה יותר. אבל מעבר לכך, ביוגרפיות הן פשוט סיפור טוב.
ביוגרפיות מנתחות ומפרשות את כל האירועים בחייה של אותה האישיות. הן מנסות למצוא קשרים, להסביר את המשמעות של פעולות או של תעלומות צפונות ואת הראיות על משמעות ההישגים של האדם או פעילותו. ביוגרפיות נכתבות בדרך כלל על אנשים מפורסמים, או ידועים לשמצה, אבל גם ביוגרפיה של אדם רגיל יכולה לספר לנו הרבה על זמן ומקום מסוים, על דמויות היסטוריות ואפילו לכוון זרקור על אנשים שעדיין חיים.
ביוגרפיות רבות נכתבות בסדר כרונולוגי ואנו חושבים שראוי לעשות כן. אחרות נעות סביב נושא מרכזי כגון "שנות ה-2000" או "שאיפותיו והישגיו של פלוני אלמוני". אחרות עדיין מתמקדות בנושאים ספציפיים או הישגים מסוימים (נפוץ אצל ספורטאים).
לשם כתיבת ביוגרפיה טובה אין לפסוח על אף פיסת מידע. יש ללקט חומר ראשוני, מקורות עיקריים, כמו מכתבים, יומנים, מסמכים ותעודות.
אספו גם חומר מקביל הנוגע אל האישיות המדוברת. מקורות משניים יכולים לכלול ביוגרפיות אחרות, ספרי עיון, או ספרי היסטוריה המספקים מידע על נשוא הביוגרפיה.
שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: מי האישיות עליה תיכתב הביוגרפיה? מה הן העובדות הבסיסיות שניתן לדעת חייו של האדם. יש לכם מסמך קורות חיים שלו? התחילו עם אנציקלופדיה ולוח שנה צמוד.
מה עוד אפשר לדעת על האדם, באיזה חלק מחייו כדאי להתמקד? רצוי לבדוק גם: מה עושה את האדם הזה למיוחד או מעניין? איזה סוג של השפעה היה לו על העולם/הארץ/העיר/המשפחה? מה הם שמות התואר בהם ניתן לכנות את האישיות הזו? בהקשר הזה, דוגמאות להמחשה יעזרו לכם המון.
אילו אירועים שינו את מהלך חייו של נשוא הביוגרפיה? האם הוא או היא התגברו על מכשולים? לקחו סיכונים? האם היה להם מזל בחיים?
האם העולם טוב יותר או גרוע יותר בלי האישיות הזו? למה? למרות שהרבה מידע ניתן למצוא היום באינטרנט, אל תוותרו על חיטוט בארכיונים ובספריות. לעתים, מסמך אחד נשכח יכול להיות מקור מידע מצוין שיסייע לכם לענות על חלק מהשאלות האלה ולהפוך את הביוגרפיה למעניינת הרבה יותר.
בעבר כתבתי הרבה ביוגרפיות. או כפי שקוראים להן לעיתים קרובות: סיפורי חיים. המון. עשרות רבות, אם לא מאות. בחלק מהן ראיינתי את גיבורי הסיפור, בחלק – תמללתי את הראיונות והמשכתי משם לכתיבת הסיפור כולו, ויש ביוגרפיות שכתבתי רק מתוך החומר המתומלל, בלי שראיתי את גיבור הסיפור אי פעם.
למדתי איך לדובב אנשים, אילו שאלות לשאול כדי לכתוב סיפור שלם, ואילו כדי לעורר את הזיכרון.
למדתי שזיכרון הוא לא כרונולוגי, והרבה פעמים כשמדברים על תקופה אחת בחיים נזכרים בתקופה אחרת לגמרי.
למדתי שכשמאפשרים לאדם לקפוץ מתקופה לתקופה – אחר כך יש יותר עבודה בשלב הכתיבה, אבל למדתי גם שכשלא מאפשרים לו את זה – יש סיפורים שהולכים לאיבוד, שלא נשמע אותם שוב לעולם.
למדתי שלא קל לכתוב אוטוביוגרפיה. אנשים רבים רוצים לכתוב את סיפור החיים שלהם, אבל בכל פעם שהם מנסים – הם מוצפים, או שפתאום הכול נעלם, או שהם לא יודעים מאיפה להתחיל, ולא יוצא מזה כלום. וכך נמשך הדבר שנים, עד שהם פונים למישהו חיצוני ומבקשים ממנו לכתוב בשבילם.
ולמדתי גם שסיפורי חיים הם בדרך כלל לא ספרים שאפשר למכור. לרוב אלו ספרים שמיועדים לבני המשפחה. מעין מורשת שמי שחי את החיים הללו – רוצה להשאיר אחריו. או שהילדים שלו רוצים שהילדים שלהם יכירו, כדי שידעו מאין באו וכן הלאה.
אבל יש ביוגרפיות שנמכרות היטב, ודאי אתם חושבים לעצמכם עכשיו. מה זה השטויות האלו? ובכן – כדי לכתוב סיפור חיים או ביוגרפיה שאכן יימכרו היטב, צריך לעשות משהו קצת אחר.
ביוגרפיה או סיפור חיים שנמכרים היטב בדרך כלל שייכים למישהו "חשוב". (המירכאות בכוונה. אני חושבת שכל אחד חשוב…) כלומר – מנהיג, בעל עסק מצליח, מחולל שינוי חברתי עולמי, או, לא עלינו, קורבן של פיגוע, וכדומה. במקרים כאלו – יש קהל גדול שמעוניין להכיר את כל הפרטים, ומוכן לשמוע גם על חוג בלט בגיל ארבע, או על השן הראשונה שנפלה.
שאר האדם, האנשים ה"לא-חשובים" ואני ביניהם, חייבים לספר סיפור מעניין. וסיפור מעניין לא יכלול את הפרטים האלו. לא את השן הראשונה ולא את חוג בלט, וגם לא את המורה המרגיזה מכיתה ג3. סיפור מעניין יתרכז בנושא מסוים שהוא חלק מחייו של המספר. אם מדובר בקריירה הצבאית שלו, בהישגיו בתחום החינוך, או בעלילותיו מסמרות השיער על מגרש הכדור-יד. כל פרטי הפרטים שיופיעו בסיפור – חייבים להיות קשורים באופן ברור לנושא המרכזי. אם בכל אחת מהדוגמאות שציינתי תופיע השן הראשונה – הקורא ינטוש. ובצדק. שום שן ראשונה לא מספיק מעניינת כדי להחזיק אותנו ספר שלם, ואם אנחנו לא מכירים את המספר – אז באמת לא אכפת לנו.
רוצים לספר את סיפור החיים שלכם? נהדר! השלב הבא הוא לחשוב מי קהל היעד שלו.
אם קהל היעד הוא בני המשפחה – ספרו הכול. בעיקר תארו מאין באתם, ותנו עץ משפחה מפורט. יש לזה משמעות לדורות הבאים. אני באופן אישי חושבת שזו אחת הדרכים המצוינות שיש להעביר את המורשת המשפחתית, ובעיניי כל אדם חייב לעשות את זה למען הדורות הבאים.
אם אתם רוצים לפנות לקהל הרחב – דוגו מתוך קורות החיים שלכם את הסיפור האחד המעניין מספיק כדי להגיש אותו לקהל הרחב, וספרו אותו.
ביוגרפיות מתבססות על ראיונות, מכתבים, כתבות ומקורות מידע אחרים הנוגעים לסובייקט. הופעתו של המחשב הקלה על איסוף ועיבוד החומר, וכיום ביוגרפיות בנות למעלה מאלף עמודים הן חזיון נפוץ. כמו כן, ביוגרפיה כיום אינה מוגבלת עוד לספר. ערוצי טלוויזיה רבים מתמחים ביצירת סדרות העוסקות בחייהן של דמויות עבר, ונוצרו מספר סרטי קולנוע ביוגרפיים או סמי-ביוגרפיים.
על הציפיות מביוגרפיה טובה מספר פרופ' זאב שטרנהל: ביוגרפיה ראויה לשמה אינה רק תולדות חייה של אישיות חשובה או מעניינת, והיא אינה נמדדת רק בפרטים אישיים שהיא חושפת או בעבודת הנמלים שהושקעה בה. ביוגרפיה חשובה היא זו שפורשת באמצעות דמות מרכזית תקופה שלמה. כתיבת היסטוריה מתוך הזווית הרחבה של "האיש וזמנו" היא תובענית ורק מעטים עומדים במשימה. כאן אי-אפשר לספר סיפור, ותהיה איכותו אשר תהיה, אלא צריך להתמודד עם התקופה והסביבה התרבותית, צריך לעמוד על הזרמים האינטלקטואלים השולטים בה ועל מהות הכוחות החברתיים המעצבים אותה. במלים אחרות: כאן צריך להסביר את היחס הדיאלקטי בין האישיות לזמנה.
— הארץ/ספרים, 9.3.05. על היחס של הביוגרף למושא כתיבתו עמד פרופ' אלי שאלתיאל, מחבר הביוגרפיה של משה סנה: ביוגרפים, אך בעיקר קוראי ביוגרפיות, מעלים שוב ושוב את שאלת חיבתו של הביוגרף לגיבורו. השאלות פשוטות ויסודיות: האם ביוגרף יכול לכתוב על גיבור שאינו אהוב עליו? האם חיבה מוגברת כלפי הגיבור אינה מערערת את שיקול דעתו המקצועי? השאלה פשוטה כאשר מדובר בגיבורים שאין קושי לסווגם: אין מצפים מביוגרפים של היטלר או סטלין שיאהבו אותם; אבל מה כאשר ביוגרף נתקל בכשליו ומגרעותיו של גיבור שהוא מאוהב בו?
— הארץ/ספרים, 14.2.07: סוגיה זו עולה בהרחבה בסרט "טרומן קפוטה", העוסק ביחסים שבין טרומן קפוטה, מחבר הספר "בדם קר" ובין פרי סמית, הרוצח שבו עוסק הספר.
על האיזון הנדרש בעת כתיבת ביוגרפיה עמדה פרופ' אניטה שפירא, מחברת של ביוגרפיות אחדות: ביוגרפיה נדרשת למצוא שיווי משקל בין אמפתיה לביקורת: בלי אמפתיה יש חשש לביוגרפיה מרושעת וצינית שעושה עוול למושא שלה. בלי ביקורת היא תגלוש להגיוגרפיה, שיר הלל בלתי אמין הגורם לניכורו של הקורא.
— הארץ/ספרים, בגין על הספה, 8.6.06: פרופ' שפירא ממחישה את הבעיה שבמעבר מהפרטים המרכיבים את הביוגרפיה אל התמונה הכוללת: יש ביוגרפיות אשר מתעדות את כל הפרטים הנחוצים, עוקבות אחרי גיבור העלילה צעד אחר צעד, מביאות את כל הציטטות הרלוונטיות, ומה שמתקבל בסופו של דבר דומה לעיסת שמרים שלא תפחה: כל המרכיבים מצויים, אך ההתרוממות הדרושה מיני פרטים אלי פורטרט לא נתחוללה.
כשאני פוגש אנשים שמבקשים שאסייע בידם להעלות את סיפור חייהם בספר, הקושי הראשון שהם מציגים בפני הוא איך להתחיל. לעתים הם אומרים לי משפט כמו "יש לי כבר את כל הסיפור בראש, רק איני מוצא את משפט הפתיחה". במקרים רבים הקושי הזה ואי היכולת להתמודד עמו, דוחים את רעיון כתיבה והפקת הספר, או אפילו גונזים אותו סופית.
לאותם אנשים שפונים אני מציע טכניקה שמאפשרת להם לקדם את הכתיבה, ויותר מכך, לעשות סדר בבליל הזיכרונות שמציף אותם, שמרוב גודש, אינם מצליחים למקד עצמם, לשבת ולהתחיל לכתוב. הטכניקה שאני מציע היא קלה פשוטה, ואלו שאכן מאמצים אותה, בדרך כלל מגיבים ואומרים "איך לא חשבנו על זה קודם"...
ראשית, אני מציע לקחת דף נייר ומכשיר כתיבה (מי שמורגל בעבודה עם מחשב - זה עדיף, כמובן). על הדף אני מציע לכתוב את רשימה מפורטת של פרקי החיים. ניתן לעשות זאת על פי טווח של שנים (למשל 1933-1923, 1950-1933 וכו'). ניתן גם במקום פרקי שנים לכתוב פרקים על פי תקופות בחיים (למשל ילדות, נעורים, מלחמה וכו').
משנתמלאה הרשימה ויצרנו רצף של פרקים מלידתו של האדם ועד ליום הזה, אני מציע לקחת קבוצת דפים נוספת ובראש כל דף לכתוב את שם הפרק. אחרי ששם הפרק הפך לכותרת, אני ממליץ לפרט במשפטים (כותרות) את כל האירועים שהתרחשו באותו טווח של זמן. מעין רשימה של פרקי משנה.
אחרי שהשלמנו את השלב הזה, ניתן למעשה לעבור לכתיבה רצופה של סיפור החיים, כשלנגד עינינו ניצבת כל הזמן רשימת כרוניקה מפורטת של פרקי החיים. במהלך הכתיבה, וזאת מתוך ניסיון, עולים וצצים עוד זיכרונות ועוד סיפורים. העובדה שלפנינו רשימה מסודרת עפ"י לוח זמנים מסודר מאפשרת לשבץ את אותם הסיפורים ככותרות (ראשי פרקים) בתקופת הזמן המתאימה. כשנגיע בכתיבה למועד הרלבנטי, נוכל לפרוש את כל הסיפור ולהרחיבו.
אפשר לדמות את הטכניקה הזו לעץ. בסיסו של העץ הוא הגזע (פרקי החיים, התקופות), ממנו צומחים הענפים הלא הם פרקי המשנה והסיפורים. ואלה נושאים על גבם את העלים, שבדימוי כאן הן המילים. בהצלחה.
כתיבת אוטוביוגרפיה יכולה להיות משימה מלאה ומאתגרת ביותר. אנשים רבים חשים קושי נפשי ומעשי כשהם ניגשים למלאכת כתיבת סיפור חייהם ולא בכדי, זו אחת המשימות הקשות עבור אנשים שאינם כותבים כדרך קבע ואפילו עבור אלה שכן, לכתוב "על עצמך" קשה בהרבה מאשר לכתוב אודות אחרים. רבים מכותבי האוטוביוגרפיות פונים לכותבי ביוגרפיות מקצועיים כדוגמת "כותב-טוב", לאחר שכבר כתבו מספר עמודים ונתקעו, נעצרו או "נשברו". מאמר זה בא לשרת את אלו שמתעקשים לכתוב את סיפור חייהם בסגנון ובקצב שלהם. מתוך הערכה למאמץ הגדול שאתם עומדים להשקיע, ומתוך הכרת הנושא מלפני ולפנים אור לביוגרפיות הרבות ש"כותב טוב" ביצע לאורך השנים, ניתנים לכם כאן מספר כללים חשובים לביצוע המלאכה ביעילות. זהו רק המאמר הראשון, אבל מאמר חשוב מאוד להנעת התהליך כולו. הדברים כתובים בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. מה לעשות…עברית לא מאפשרת את הפשטות המגדרית ששפות כמו אנגלית מאפשרות, ועל כך התנצלותנו הכנה.
אז החלטת לשבת ולכתוב על חייך מפרספקטיבה כוללת. לא משנה מה בחיים שלך מייצג חשיבות או קדושה, ואין זה משנה עד כמה אתה מעריך את חייך כבעלי משמעות, אתה נדרש "לחפור" פנימה תוך התבוננות אמיתית. אוטוביוגרפיה היא למעשה פרספקטיבה של החיים כפי שרק הסופר שחווה את החיים הנכתבים יכול לספק. חווית החיים שלך הכוללת בין היתר את תאור המקומות בהם היית, האנשים שראית, החוויות שחווית והמסקנות שהפקת, היא המתנה הכי גדולה שתוכל להעניק למשפחתך ולעולם לפני שתפרוש ממנו. הפרספקטיבה הייחודית רק לך בתיאור חייך הופכת את המלאכה לחשובה במיוחד, כי אף אחד לא חי את חייו כפי שאתה חיית אותם והזווית שלך על המאורעות היא רק שלך.
בניגוד לנרטיבים מסוג אחר העולים על הנייר, מרכזה של האוטוביוגרפיה ינוע סביב נושא מרכזי אחד, או חוט אחד המקשר בין מספר נושאים מתחומים שונים. ישנן דרכים שונות לארגן את סיפור חייך: רבים כותבים את האוטוביוגרפיות שלהם בסדר כרונולוגי, כפי שהאירועים בחייהם נפרשו בפועל ועל פי אותו סדר. אין זו הדרך היחידה ולא בהכרח הדרך המומלצת לתאר סיפור חיים, במיוחד אם חשוב לך לשמור על עניין עבור קוראיך, יהיו אשר יהיו. אחת הגישות היא לארגן את האוטוביוגרפיה שלך סביב אירוע יחיד במינו המציין היבט מהותי של מי שהפכת להיות. האירוע הזה יהיה למעשה "הנושא" סביבו ייסוב הסיפור, אך כתיבה כזו דורשת תכנון מוקדם.
עכשיו, כשאתה יושב לכתוב את הביוגרפיה שלך, כדאי שתכלול את המרכיבים הבאים: הקדמה – מחשבות על למה כתבת את סיפור החיים שלך. "סטטיסטיקה" אישית – המתארת אותך, את מראיך, את מקורותיך ואת דרך מחשבתך. אם זה נראה לך מובן מאליו, קח בחשבון שהדורות הבאים במשפחתך, קל וחומר קוראים שאינם ממשפחתך, לא מכירים אותך כפי שאתה מכיר את עצמך ונכון לתת להם תיאור מדויק של כותב הספר. עץ משפחתי – חשוב במיוחד אם הספר נכתב על מנת להנציח את השושלת המשפחתית ולא רק את הכותב. "מזכרות" – הכוונה היא לאותן תמונות, מכתבים, פתקים, תעודות או כל פרט אחר המשלים את סיפור חייך ומחבר אותו למציאות.
בכתיבת האוטוביוגרפיה יש כמה קווים מנחים שיש להקפיד עליהם ולוודא שלא דילגתם על אף אחד מהם. גם אם ספרכם לא נכתב בסדר זה בדיוק,כדאי שרשימה זו תהיה עבורכם כ"צ'ק ליסט" במהלך הכתיבה:
ערכו היכרות ראשונית עם הקורא: בראש ובראשונה עליכם להציג את עצמכם, להסביר לקוראיכם מי אתם, מה עשיתם בחייכם ומה בכוונתכם עוד לעשות, ממה את נהנים, ממה אתם נהנים פחות וכל פרט נוסף שיכול להאיר את דמותכם. בפרקים אחרים של הספר תכתבו ותפרטו אודות הסיבות בגללן אתם מה שאתם, אך מבלי לגרוע מעובדה זו, יש להקפיד לכתוב "כרטיס הביקור" מפורט שלכם לפני כן. נסו לעשות זאת בצורה מעניינת ככל הניתן, זה ספר – לא קורות חיים, רק כך תזכו לתשומת ליבם המלאה של הקוראים גם בפרק הבא.
משפחה: כעת, משבוצעה היכרות ראשונית, ספרו על משפחתכם. חשפו סיפורים שרצים במשפחה מאז שנולדתם ועד היום, האירו סיפורים שאינם קשורים ישירות אליכם אך יכולים להיות קשורים לסיפורכם, לעבות אותו, ולגרום לו להיות מעניין יותר כרקע ביוגראפי חשוב. ספרו על ילדיכם ועל הולדתם, על מפגשים משפחתיים ואירועים שקרו במשפחה, פרטו אודות מסורות מקובלות במשפחה. ספרו על רגעים נעימים אך גם על רגעים לא כל כך נעימים. בכל זאת מדובר בסיפור חיים וכל מי שחי יודע שהחיים הם לא טיול בלונה-פארק, ומצפה לשמוע איך התמודדתם עם הקשיים בחייכם בכלל ובמשפחתכם בפרט. הרשו לקורא להכיר אתכם מאז לידתכם, לחוות אתכם את ילדותכם, שנות הנעורים והתמודדותכם עם המציאות המשפחתית עד עצם היום הזה.
ילדות: ילדותכם זוכה לסעיף נפרד משום שהיא הרבה יותר מאשר פרטים אודות האנשים שהקיפו אתכם. חשוב להתמקד בה כי בגללה הפכתם להיות האנשים שאתם היום. מי היו חבריכם הקרובים בילדות? מה היו הרפתקאותיכם בילדות – פרטו אודות רגעים מפחידים, מרגשים, עצובים ומאושרים כאחד. ספרו על תחביביכם בילדות ואיזה מין תלמידים הייתם בבית ספר, איזה מקצוע אהבתם ללמוד ואיזה לא? למה? ואל תחששו לספר על הפעם הראשונה בה חוויתם אהבה וחלילה אכזבה. הדגישו את ילדותכם בסיפורכם, רק ככה יכירו אתכם באמת ותוך כדי, גם אתם תשימו לב לפרטים אודות עצמיכם שלא הייתם מבחינים בהם אחרת.
טיולים: ספרו על מקומות בהם ביקרתם ומה הם עשו לכם, פרטו אודות האנשים שפגשתם, אם טיילתם לבדכם ספרו על תחושת הצפייה בעולם מזווית מאוד אישית, אם טיילתם עם אדם נוסף תארו את חוויית הטיול המשותפת איתו, עם מה הייתם צריכים להתמודד? אולי זה נראה טריוויאלי, אך ידוע כי טיולים הם "מיקרו-קוסמוס" מייצג של החיים וזו יכולה להיות דרך מעניינת נוספת לתאר את זווית ראותכם האישית על העולם בו אתם חיים.
אירועים מרכזיים: מה ההשלכות של אירועים מכוננים בחייכם, כיצד השפיעו עליכם, היכן הייתם כאשר הם התרחשו? הכוונה היא לא רק למקומכם הפיזי אלא גם הנפשי/מנטאלי, לאן "הגעתם" בעקבות התרחשותם? כיצד השליכו על חיי הקרובים אליכם? האם למדתם שיעור כלשהו בגללם? פרטים אלה ועוד יהפכו כל אירוע לשיעור מעניין עבור הקוראים.
מסקנות וסיכום: סכמו את חייכם עד כה בצורה ברורה, דרמטית, קומית, העיקר שהסיכום יהיה תואם לחייכם. החיים הם למעשה דרמה קומית, תלוי בעמדתכם לאורך החיים. דברו על העתיד שלכם, של משפחתכם, של ילדיכם, של שותפיכם העסקיים. סיכום זה לא חייב, אולי אפילו לא צריך, להופיע כסיכום שמופיע בעבודות כדוגמת סמינריונים אוניברסיטאיים, הוא יכול להשתלב בפרק האחרון בטבעיות. חברו את ה"סיכום" הזה לראשית סיפורכם, או לדרך בה התחלתם אותו על מנת לסגור מעגל נרטיבי. אם עושים סיכום כזה נכון, מחברים את כל פיסות "הפאזל" של חייכם לידי אמירה אחת ונותנים משמעות יתרה לביוגרפיה שלכם.
כתיבת אוטוביוגרפיה כרוכה בזיכרונות רבים שאינם בהכרח נגישים לכותב בזמן הכתיבה ולעיתים לאורך התהליך כולו. ישנם זיכרונות בחייו של אדם שחבויים בתת המודע שלו. ללא עזרה חיצונית, כמו תשאוליו של ביוגרף המגיע אליכם על מנת לתחקר אתכם וכדי להעלות בכם את אותם זיכרונות, אתם עלולים להיתקל בקשיים להבדיל בין החשוב לתפל ולעיתים אף בין זיכרון לדמיון. מאמר זה הוא בבחינת רשימה שתסייע לכם ללחוץ על הפרקים החשובים בזכרונכם לכתיבת אוטוביוגרפיה אודות חייכם הבוגרים.
לכל אדם הגדרה שונה למושג "חיים בוגרים", אך על פי רוב מדברים על התקופה שמתחילה בשירות הצבאי ונמשכת בטיול אחריו, בלימודים האקדמאיים וכולה. כתבו על שירותכם הצבאי, על אירועים מרכזיים במהלך השירות, על החוויה שהותיר בכם הצבא ועל מה שלמדתם על עצמכם במהלך התקופה הבוחנת הזו. כשתגיעו לתקופה האקדמאית בכתיבתכם על תהססו להעלות סיפורים מדירתכם הראשונה מחוץ לבית הוריכם, על העבודה הראשונה שקבלתם ועל המכונית הראשונה שלכם, אם כבר הייתה לכם אחת בשלב מוקדם זה של החיים. שלבים אלה של בגרות מוקדמת רוויים לרוב בקשרים רומנטיים ארוכים יותר או פחות – כתבו על איך הכרתם אותם/אותן, מה עשיתם יחדיו ואם נפרדתם – אז למה ומתי. כתבו על החיים של לפני הקשר הרומנטי – כרווקים חופשיים, על הדייטים שיצאתם אליהם ועל תחושת האושר והסיפוק או התסכול והבדידות שברווקות.
כתבו על הקריירה שלכם, על הדרך שהובילה אתכם אליה, איך היא התפתחה או למה היא נעצרה, כתבו על הבית הראשון שקניתם או שכרתם, על הדרך בו עיצבתם אותו אם בכלל, על תחושת הראשוניות של מעבר לבית חדש, על התקוות שעורר בכם או האכזבות ש"האכיל" אתכם, על התיקונים הראשונים שנאלצם לעשות בו ועל השכנים שסבבו אתכם.
חלק מרעיונות הכתיבה האלה עלולים להשמע לכם משעממים, אך בעוד כך וכך שנים, כאשר יקראו את שכתבתם, המציאות עלולה להיראות אחרת לגמרי והספר שאתם כותבים יכיל הרבה פרטי נוסטלגיה "מעוררי תיאבון" עבור הקורא. אם בכל זאת הצלחתם לשעמם את עצמכם זה סימן שכתיבתכם טרחנית מדי ואולי פרטים מסוימים לא ראויים להיכתב בשל אפרוריותם. חוק בכתיבה יצירתית הוא שאין פרט בנאלי מדי – יש כתיבה בנאלית מדי, אך לשם כך לא יספיק מאמר, צריך אנציקלופדיה.
סכמו את סיפורכם בשיעור שלמדתם מהחיים שחייתם, מהמסקנות שהסקתם ומ"טיפים" לחיים נכונים יותר עבור קוראיכם שנמצאים באי אילו משלבי הבנייה של חייהם ויכולים ליהנות מניסיונכם על מנת לתכנן עתיד טוב יותר.
זיכרו כלל חשוב אחד באוטוביוגרפיה; אם יש ספק – אין ספק, אם אתם לא בטוחים לגבי חשיבות פרט כלשהו שאתם מתלבטים אם להעלותו על הכתב, כתבו אותו בכל זאת ואם צריך תמחקו את הפרט-פסקה שמכילה אותו בשלב סיכום הספר וקריאתו, לאחר שכבר סיימתם לכתוב הכול. צאו לדרך, האוטוביוגרפיה שלכם לא תכתב מעצמה. הכי חשוב? תשתדלו ליהנות מהדרך.
קראו ספרים: גם כשתצליחו לכתוב את הסיפור הראשון שלכם, תזכרו כי ישנם אינספור אנשים שעשו זאת לפניכם. נחשו מה? ישנם אינספור אנשים שכותבים עמכם ברגע זה ואפילו בעתיד, ספרים ימשיכו להתגלגל מסופרים לסופרים, ללא סוף.
החיסרון בהבנה הזו הוא שרוב הרעיונות “נקטפו” איי שם בעולם הספרים. למרות זאת, היתרונות שבדבר בהחלט מתעלים על כך: ספרים של סופרים בעולם מעניקים לכם השראה, חושפים אתכם לעולמות, תכנים ומידע שיתכן ולא הייתם מגיעים אליו כלל, אם לא הייתם בוחרים בכרך הספציפי הזה. בנוסף, ככל שאתם קוראים יותר, כך הדמיון שלכם “עובד שעות נוספות” וככל שתרחיבו את הדמיון שלכם – כך תצליחו להגות רעיונות יצירתיים וייחודיים יותר, שיגרמו לכם לצלול לתוך עלילה.
אף יש לציין כי סגנון של כתיבה הוא מהותי לכל כותב ואם אתם יכולים לגשת לצורת הכתיבה של הסופר האהוב עליכם, מדוע לא לעשות זאת? כאשר אתם קוראים את הספרים, אתם נחשפים לסגנונות כתיבה חדשים, מעניינים ולומדים דרכים חדשות לבטא את עצמכם.
ספרות: ואם כבר עלה נושא הכתיבה, אופן הכתיבה איננו פחות מהותי מהתוכן עצמו: כדי שיצליחו להבין את המשמעות של מה שאתם מנסים להעביר בצורה מרתקת וקולחת, על הכתיבה שלכם להיות קלילה, ברורה ואיכותית.
יש להקפיד על סימני פיסוק, איות נכון, הפרדה בין פסקאות, ציון של מחשבות או שיחה ועוד.
מומלץ לשלב בכתיבה אמצעים ספרותיים כמו דימויים, מטאפורות, אנלוגיות ועוד אמצעי ביטוי שיצרו עניין ויעניקו עומק לתוכן שאתם כותבים. העומק הזה הוא מה שיגרום לקוראים שלכם “להישאב” לתוך הסיפור ולכם ליהנות לקרוא את הסיפור שלכם.
נסו לכתוב בהתחלה במספר סגנונות: מספר סוגים של גופים, מספר דמויות לעומת דמות אחרת מרכזית, להתחיל מההתחלה, להתחיל מהסוף, להתחיל מהשיא… ככל שתעשו יותר ניסוי וטעייה, כך תמצאו את הדרך הנכונה ביותר עבורכם.
נסו לגבש רעיון ראשוני: לעיתים הבעיה היא איננה באופן הכתיבה עצמו או אפילו בזמן, כי עם ברעיון: יתכן ואין לכם שום רעיון כלל, יתכן ויש לכם פיסות של רעיונות ויתכן ואתם יודעים מה אתם רוצים שיקרה, אך לא יודעים כיצד להעביר את הנושא לדף.
בדרך כלל, כאשר מישהו רוצה לספר לחברו סיפור על משהו שקרה לו, הוא מתחיל בהתחלה. באותו אופן גם מומלץ לכם לעשות: נסו לפתוח את הפרק הראשון של הסיפור, אולי אפילו ליצור מעין דיאלוג ראשוני, משום שאותו יותר פשוט לכתוב, לעומת התיאורים עצמם.
גם אם בהתחלה אינכם מצליחים להעלות שורות על הדף, אל תילחצו; קחו נשימה עמוקה, נקו את הראש שלכם והתחילו מחדש. רוב האנשים לא מרוצים מהטיוטה הראשונה שלהם, כך שהגיוני שתנסו מספר פעמים, לפני שתצליחו.
נסו לחשוב על סוף מעניין: אם ניסיתם וניסיתם ואתם פשוט לא מצליחים להתחבר להתחלה שלכם, אולי כדאי להתחיל מהסוף: אם אתם יודעים פחות או יותר מה אתם רוצים שיקרה בסוף, נסו “לבנות בניין מהקומה האחרונה”; לבנות את הסיפור מהסוף להתחלה. לדוגמא, אם אתם רוצים שהדמויות שלכם יתפסו ויכנסו לכלא בסוף, יש לשאול מה הם עשו שזה הגיע להם בכלל?
נסו לשאול את עצמכם שאלות מנחות, לכוון את עצמכם לסיפור מסובך ומעניין. העלו מספר רב של רעיונות – כמה שיותר יותר טוב, אינכם חייבים לבחור את כולם. יתכן ואם תתחילו מהסוף, הסיפור שלכם אף יהיה מעניין יותר, משום שתוכלו למצוא דרך יפה “להחביא” אותו בעלילה ולהפתיע עמו, אף על פי שלכם הוא היה כה ברור מהרגע הראשון.
קחו טלאים וחברו לשמיכה: פעמים רבות אין התחלה ואין סוף, יש רק פיסות קטנות של רעיונות פה ושם, מחכות שתאספו אותן ותאחדו אותן למקשה אחת. הבעיה היא שלעיתים לא פשוט לקשר בין הרעיונות; לפעמים הם בכלל לא קשורים זה לזה וזה בסדר – חומר לסיפור הבא. אם יש לכם מספר רעיונות כלליים, נסו לרשום את כולם על הדף במין סיכום קצר. לאחר מכן, קראו כל סיכום בנפרד ובחנו מה אהבתם יותר – זו יכולה להיות הטיוטה הראשונית שלכם.
נסו לפתח את הרעיון קדימה – הוסיפו דמויות, מקומות, אירועים, עניין וספרותיות שיעניקו נפח ומקוריות לתוכן שלכם. אתם תמיד יכולים לקחת מספר פיסות ולחבר אותן יחד לסיפור אחד, גם אם הוא לא נשמע כה הגיוני בהתחלה – תגרמו לו להיות הגיוני! הדבר רק יגרום ליצירתיות שלכם “לפתח שרירים” ומי יודע? אולי יש סיבה ששני הרעיונות התחברו בראשכם והסיפור שלכם דווקא יהיה לראשון מסוגו.
נסו להתרכז בדמויות קודם: פעמים רבות, אנשים יודעים על מי הם רוצים לספר: הם ממש רואים את הדמות; את השיער, את העיניים, מבנה הגוף… הם כבר יודעים את כל סיפור החיים שלה: מה היא עשתה עד היום, מה היא רוצה לעשות, מי החברים שלה (הדמויות המשניות שלכם…) ומה היא עושה כיום בפועל.
אם אינכם יודעים מה העלילה מסביבה, פשוט נסו לטוות אותה מסביבה: נסו לחשוב מה היה מתאים שיקרה לה, באיזו תסבוכת אתם מדמיינים שהיא נמצאת, כיצד היא מתמודדת עמה ומהן ההשלכות של הסיפור.
יש לזכור כי רוב הסיפורים מתקיימים משלושה חלקים: אקספוזיציה (היכרות עם הסיפור והדמויות, הגירוי המעניין שפותח את הסיפור), הסיבוך (המצב בו הגירוי הראשוני מסתבך) והתרה (מצב בו הבעיה נפתרת – לטוב או לרע).
את החלק הראשון יש לכם. כל שעליכם לעשות הוא להתרכז בשניים הנוספים. למדו מהחיים לכם: אתם יודעים שאתם רוצים לכתוב, זה צורב לכם בעורקים, אך פשוט אין לכם רעיונות. אתם יכולים לחכות ולנסות לפתח את הדמיון והיצירתיות שלכם. אפשרות אחרת היא פשוט להסתכל על החיים שלכם: כמה עברתם במהלך חייכם? כמה תלאות חוויתם? כמה אנשים פגשתם? האם אתם כה בטוחים שהחיים שלכם לא טומנים בחובם את סיפור המאה?
רוב האנשים בעולם יאמרו שסיפורו של כל אדם הוא מהותי וכל אדם חי את חייו בצורה ייחודית ומעניינת. אז למה לא שלכם? אתם תמיד יכולים “לתבל” את הסיפור – לספר את הסיפור שלכם בהודו, להוסיף מעט דרמה פה ושם, לשנות את התוצאות למה שרציתם שיקרה… העלילה היא שלכם, אז נווטו אותה כאוות נפשכם.
למדו מחיים של אחרים: אם אינכם רוצים לספר על עצמכם, אתם תמיד יכולים לספר את סיפורו של האחר: אתם פוגשים אינספור אנשים בחייכם, כל אחד עם סיפור משלו, משפחה משלו, חברים משלו, תרבות משלו וחיים משל עצמו, שפיתח ועמל קשה כדי לבססם. ישנם אנשים אשר יוצרים השראה ובאמת כדאי לספר את סיפורים. ישנם אנשים שחוו טרגדיות או חוויות מצחיקות שגם תמיד מעניין לקרוא אודותיהן. יתכן ואפילו תבחרו במקבץ של אנשים – כל אחד עם הסיפור המיוחד שלו.
מה שחשוב במקרה הזה, הוא שתשאלו את האחר אם זה בסדר מבחינתו או שתכבדו את הפרטיות שלו בדרך כזו או אחרת. אין אפשרות פשוט “לגנוב” את הסיפור של האחר. גם אם לא תראו אותו שוב לעולם – הוא עלול למצוא אתכם. נסו לקבל פרספקטיבה מאדם אחר: אנשים אוהבים “לרדת” על עצמם, לבטל את עצמם ואת הרעיונות שלהם, לומר לעצמם שהם לא טובים, לא מוצלחים, לזרוק את כל הרעיונות לפח ולהצית אותו באש. אבל למה? כמה אנשים דגולים התגלו רק לאחר מותם? לא חבל? לפני שאתם מוותרים על היצירה, נסו לתת למישהו שאתם אוהבים ומכבדים לקרוא אותה, כך שיוכל להחוות את דעתו עליה. נכון, מדובר בצעד מפחיד, אולי אפילו כזה שיגרום לכם להרגיש יותר רע ממה שהרגשתם, אבל אתם בהחלט תדעו היכן אתם עומדים כעת ולאן עליכם להגיע. נסו להסביר לאדם שמולכם שמדובר בסיפור חשוב, אשר כתבתם בעצמכם והשקעתם בו את מיטב זמנכם, כך שיהיה ביקורתי בצורה בונה. אל תחששו ממשוב שלילי – כל משוב ישפר אתכם לכאן או לכאן.
אל תתייאשו: איש לא אמר שעולם הספרים הוא פשוט, שהסיפורים פשוט יצאו מכם כמו כוח עליון ובין רגע אתם תצליחו לכתוב סיפור אחת ליום ואולי אפילו ספר-שניים בשביל הכיף. בחיים האמיתיים זה פשוט לא עובד ככה: כתיבה היא עבודה קשה מאוד, הדורשת הרבה ריכוז, יצירתיות ויכולת כתיבה איכותית וקוהרנטית. יתכן ובימים הראשונים אתם תרגישו כי הראש שלכם “קודח”, אולי תכעסו על עצמכם, אולי לא תבינו למה אתם לא מצליחים ופשוט תרצו לוותר – אך אל. כמו כל דבר בעולם, גם כתיבה ניתן לתרגל ולשפר. יתכן והדבר ידרוש מכם זמן והשקעה, אך אם קראתם עד כאן, האמונה הרווחת היא שאתם באמת אוהבים את עולם הכתיבה ואתם באמת רוצים לקחת בו חלק. אז אל תעצרו את עצמכם! פנו לעצמכם את הזמן, נקו את המחשבות ונסו “לצלול” לתוך עולם הדמיון. לכולם יש כזה וברגע שתכירו – אתם פשוט לא תצליחו להיפרד שוב מרוב הנאה.
מצאתי רק סרטון אחד שנותן הסבר איך להתחיל לכתוב ספר חיים/ביוגרפיה:[1]
https://www.youtube.com/watch?v=BgcPaHlexuQ&t=1s
http://www.free-music-app.com/?v=_RnkamElY2Y&l=en
אך יש הרבה הנחיות כתובות באתרים:
[1] ראי גם על מנהיג: https://www.youtube.com/watch?v=OZUEsxWiJkk
כניסות: 4979